הקדמה — המשך הדגשים הטיפוליים
פוסט אחרון בסדרת הפוסטים על היכרות וטיפול עם תסמונת "אי ספיקת לב". והפעם: המשך הדגשים הטיפוליים מתוך המסמך שה-APTA פרסם (החלק הראשון היה בפוסט הקודם).
דגש 5: בנו תוכנית אימון התנגדות לחיזוק הגוף
פיזיותרפיסטים אמורים לבנות תוכנית אימון התנגדות לחיזוק פלג הגוף העליון והתחתון למטופלים עם אי ספיקת לב יציבה (NYHA 1-3, HFrEF):
תועלת: שיפור באיכות החיים (5.71 נקודות בשאלון MLHFQ), שיפור ב-1RM, שיפור מרחק הליכה (41.77–59.26 מ' במבחן 6 דק').
חשוב: יש להימנע מתמרון וולסלבה (עצירת נשימה בזמן מאמץ).
כלי הערכה מעשי: ניתן להשתמש במדד OMNI RES כאשר לא ניתן לבצע בדיקת 1RM אמיתית. כאשר מטופל מדרג את רמת הקושי מתחת לרמה 5, יש להעלות את עצימות התרגיל בכחצי ק"ג.
דגש 6: בנו תוכנית משולבת — סבולת + התנגדות
פיזיותרפיסטים יכולים לבנות תוכנית משולבת למטופלים עם אי ספיקת לב יציבה (NYHA 1-3, HFrEF):
תועלת: שיפור בכוח ובסבולת, שיפור באיכות חיים (8.3–10.9 לפי MLHFQ).
שיקול: יש לשקול האם משך האימון הארוך (עקב שילוב שני סוגי אימון) מתאים למטופל ולא יפגע בדבקות לתוכנית.
דגש 7: הדריכו לתרגול וחיזוק שרירי השאיפה
פיזיותרפיסטים אמורים להדריך לתרגול חיזוק שרירי השאיפה (NYHA 1-3, HFrEF):
תועלת: שיפור בלחץ השאיפה המקסימלי, שיפור ב-VO₂ PEAK, שיפור מרחק הליכה, שיפור איכות חיים.
תועלת גבוהה יותר נראית בתרגול כנגד עצימות גבוהה לזמן קצר, לעומת עצימות נמוכה למשך 30 דק'.
דגש 8: אימון סבולת + חיזוק שרירי שאיפה משולב
פיזיותרפיסטים יכולים לשלב חיזוק שרירי שאיפה בתוספת לאימון סבולת (NYHA 1-3, HFrEF):
תועלת: שיפור לחץ השאיפה המקסימלי ואיכות חיים (4.43 בשאלון MLHFQ).
דגש 9: ספקו טיפול עם NMES — גירוי שרירי חשמלי
פיזיותרפיסטים אמורים לספק טיפול עם NMES למטופלים (NYHA 1-3, HFrEF) — פרט לאלה עם קוצבי לב הכוללים דיפיברילטור:
תועלת: שיפור בכוח שריר, VO₂ MAX, מרחק הליכה ואיכות חיים. NMES מתאים בעיקר למטופלים שלא יכולים להשתתף בתוכניות אימון אחרות.
עדיפות לשרירים: ארבע ראשי, המסטרינגז, שרירי הסובך וגלוטאוסים — שרירים אלה הרלוונטיים ביותר לתפקוד וגם עמידים יותר לגירוי חשמלי גבוה.
סיכום הסדרה
סדרת הפוסטים (שהייתה ארוכה יותר ממה שציפינו) כלל רקע אנטומי, פיזיולוגי ויישומי רב בהקשר לטיפול במטופלים עם אי ספיקת לב. בגלל הסיכון הרב באוכלוסייה זו אין להקל ראש בטיפול בה, ויש להשאיר טיפול זה רק בידי המוסמכים לכך.
יש לזכור כי כל מטופל הוא עולם ומלואו וחשוב להתאים את תוכנית הטיפול/דגש טיפולי למטופל — ולא להפך — על מנת להגדיל את ההיענות לטיפול ולהמשיך את רצף הטיפול, על מנת לייעל ככל הניתן את הטיפול ולשמור על בטיחות המטופל.
מקור: Shoemaker, Michael J., et al. "Physical therapist clinical practice guideline for the management of individuals with heart failure." Physical Therapy 100.1 (2020): 14-43.