על צפיפות עצם ואוסטיאופורוזיס

אוסטיאופרזיס – מחלה המאופיינת בצפיפות עצם נמוכה והתדרדרות במצבה של מבנה של רקמת העצם. מצבו בו החמרה מתמשכת בשבריריות העצם ובסכנה לשבר בה.
בתאכלס, מדובר בעצמות שהופכות להיות פריכות יותר.
באופן כללי החל משנות ה-30 לחיינו מתחילה ירידה בצפיפות העצם שלנו כאשר נשים לרוב יסבלו מירידה חדה יותר החל משלב חדלון הוסת.
במצב נורמלי, העצם נמצאת באופן מתמיד בהליך של בנייה ופירוק. הליכים אלה מווסתים ע"י ויטמין והורמון בשם PTH המיוצר בבלוטת יותרת התריס.
כאשר אדם סובל מחוסר בויטמין D, מה שנקרא אוסטיאומלציה, ניתן לטפל בבעיה בצורה דיי פשוטה ע"י טיפול נכון מאיש מקצוע מיומן.

אוסטיאופרוזיס מאופיין למעשה בשברים אשר קורים במצבים שבהם לא היינו מצפים להם. מצבים שבהם אין שום חבלה לדוגמא, ותנועה נורמלית לחלוטין פשוט מביאה לשבר. אלו הם כמובן מצבים קיצוניים ביותר. אם נחשוב על מקרים פחות קיצוניים ננסה לדמיין מצב שבו נפילה "פשוטה" ממצב של עמידה אל הקרקע (ללא הבדלי גובה, ולא תו"כ תנועה מהירה לדוגמא) גורמת אף היא לשבר אשר לא היינו מצפים לו אצל אדם עם צפיפות עצם תקינה.
אחת הבעיות הקשות אשר נובעות כתוצאה משברים אלו היא התחלואות הנלוות אליהן. נזכיר 2 בעיות עיקריות איתן נאלצים להתמודד לאחר שברים מסוג זה (סה"כ 9 מיליון שברים בשנה בערך) והן:
1. כאבים עזים ומוגבלות פיזית קשה
2. הפחתה משמעותית באיכות החיים.
רוב המטופלים אשר יסבלו משבר כתוצאה מבעיה בצפיפות העצם יאלצו לעבור ניתוח בגינו. למעשה 50% מהמנותחים ישארו עם מגבלה קשה לאחר מכן. נתון מצמרר אגב מאחד המחקרים שבדק את איכות חייהם של המוטפלים שנותחו, מראה כי רבים מהמטופלים דירגו את איכות חייהם ככזאת ש"גרועה יותר מאשר להיות מת" כ-30 יום לאחר הניתוח. דבר שלא השתנה גם בפרק זמן של כ-120 יום לאחריו.